סקירה מקצועית על אופל מוקה – חוות דעת, מחיר, צריכת דלק, בטיחות ועוד

ברוכים הבאים ל-PlumbMaster, המקום שבו אנחנו מפרקים לגורמים את הרכבים הכי חמים (ולפעמים גם הפושרים) בשוק הישראלי.
הפעם על שולחן הניתוחים שלנו נמצא רכב שמנסה לעשות הרבה רעש – האופל מוקה (Opel Mokka).
כן, כן, ההוא עם העיצוב שלא תוכלו להתעלם ממנו, לטוב ולרע.
הוא קטן, הוא חצוף, והוא מסמן את הכיוון החדש של אופל תחת הבעלות של קבוצת סטלנטיס הענקית.
במילים אחרות, זה לא האופל של סבא שלכם (אלא אם סבא שלכם ממש מגניב).

המוקה מתחרה באחת הקטגוריות הכי צפופות ולוהטות בישראל – סגמנט ה-B-SUV, או כמו שאנחנו אוהבים לקרוא להם, ג'יפונים עירוניים.
זה אומר שהוא צריך להילחם על תשומת הלב שלכם מול כוכבים כמו פיג'ו 2008 (אח חורג לפלטפורמה, אבל עם סטייל צרפתי אחר לגמרי), יונדאי קונה התזזיתי, קיה סטוניק הפרקטי, ואפילו טויוטה יאריס קרוס ההיברידי והחסכוני.
המוקה מנסה לבדל את עצמו בעיקר דרך העיצוב הנועז והאווירה הצעירה שהוא משדר.
הוא לא מתיימר להיות הכי מרווח או הכי שימושי, אלא הכי… מיוחד? בולט? אתם תחליטו.

אז למי בעצם מיועד הרכב הזה?
בעיקר לצעירים ברוחם (וגם בגילם), זוגות ללא ילדים או עם ילד אחד קטן, ולכל מי שחשוב לו שהרכב שלו ייראה עדכני ומעניין, גם אם זה בא על חשבון קצת מרווח מאחור או תא מטען ענק.
הוא פונה למי שמחפש רכב שכיף להסתכל עליו ונעים לנהוג בו בעיר, ופחות למי שצריך להסיע את כל המשפחה והציוד לקמפינג בסוף השבוע.
בסקירה הזו נצלול לעומק: נבחן את העיצוב מבחוץ ומבפנים, נבדוק את הטכנולוגיה, נרגיש את הביצועים (גם בגרסת הבנזין וגם בחשמלית), נדבר על צריכת דלק (או צריכת אנרגיה), ננתח את נושא הבטיחות, נבדוק כמה עולה התענוג, נשקול יתרונות וחסרונות, וננסה לענות על השאלה הגדולה: האם כדאי לקנות אופל מוקה בישראל של 2025?

I. מבוא: הכירו את האופל מוקה (Opel Mokka / Mokka-e) – יותר מסתם עוד ג'יפון?

האופל מוקה, בדורו הנוכחי (Mokka B), שהוצג לעולם בשנת 2020, הוא הרבה יותר מעדכון לדגם הקודם והמעט אפרורי שנשא את אותו השם.
זהו רכב שמסמל את לידתה מחדש של אופל תחת כנפי קבוצת סטלנטיס (שנוצרה ממיזוג פיג'ו-סיטרואן ופיאט-קרייזלר).
הוא נוטש את הפלטפורמות הישנות של ג'נרל מוטורס לטובת פלטפורמת CMP המודולרית של הקבוצה, אותה הוא חולק עם דגמים מצליחים כמו פיג'ו 208 ו-2008, DS3 קרוסבק ואחרים.
המעבר הזה אפשר לאופל לא רק לעצב רכב שנראה שונה לחלוטין, אלא גם להציע אותו לראשונה עם הנעה חשמלית מלאה – ה-Mokka-e (שכיום לעיתים נקרא פשוט Mokka Electric).

המוקה לא מנסה להתחרות על תואר "הרכב הכי גדול" או "הכי שימושי" בקטגוריית ה-B-SUV.
במקום זאת, הוא שם את הדגש על עיצוב, טכנולוגיה וסטייל.
הוא קצר, נמוך ורחב יותר מהדור הקודם, עם פרופורציות דינמיות יותר שמכוונות לקהל צעיר ואורבני.
מיצובו ברור: להיות האלטרנטיבה העיצובית, הגרמנית ברוחה (לפחות בתפיסה), לדגמים כמו פיג'ו 2008 הצרפתי האופנתי או יונדאי קונה הקוריאני האקלקטי.
הוא פונה למי שמוכן לוותר קצת על המרווח הפנימי תמורת מראה חיצוני שיסובב ראשים.

בשוק הישראלי, המוקה מתמודד בתחרות קשה.
הוא צריך לשכנע את הלקוחות שהוא מציע חבילה טובה יותר לא רק מהמתחרים הישירים שהוזכרו, אלא גם מול רכבים כמו רנו קפצ'ור המרווח, סיאט ארונה וסקודה קאמיק היעילים מבית פולקסווגן, ואפילו מול איום סיני גובר כמו ה-MG ZS (בגרסאות הבנזין והחשמל).
האתגר של אופל הוא לשכנע שהעיצוב הייחודי והתדמית המחודשת שווים את המחיר, שלעיתים אינו הנמוך בקטגוריה. חוות דעת גולשים ראשוניות נוטות לשבח את העיצוב, אך גם מצביעות על הפשרות במרווח ובשימושיות.

II. עיצוב חיצוני: אהבה ממבט ראשון או פשוט… מוזר?

פילוסופיית ה-"Vizor" והרושם הכללי

אי אפשר לדבר על האופל מוקה בלי להתחיל מהפנים.
המוקה היה הדגם הראשון של אופל שהציג את שפת העיצוב החדשה של המותג, המכונה "Opel Vizor".
זהו בעצם פאנל שחור מבריק הנמתח לרוחב כל החזית, ומטמיע בתוכו את יחידות התאורה (LED כסטנדרט בכל הגרסאות בישראל) ואת סמל הברק המחודש של אופל.
המראה הזה מינימליסטי, מודרני ובהחלט שונה מכל מה שראינו מאופל בעבר.
הוא נותן לרכב חתימה ויזואלית ייחודית, וגם אם לא כולם יתחברו אליו, אי אפשר להישאר אדישים.
הרושם הכללי הוא של רכב קומפקטי, שרירי ובעל נוכחות.

פרופיל דינמי וזנב חצוף

מהצד, המוקה ממשיך את הקו העיצובי הנועז.
קו הגג משתפל לאחור באופן שמזכיר קופה (אם כי בצורה מתונה), קו המותניים גבוה, ובתי הגלגלים מודגשים ותחומים בפלסטיק שחור להשלמת מראה הקרוסאובר.
אופציה מעניינת היא האפשרות לגג בצבע שונה (שחור או לבן, תלוי בצבע המרכב), שמוסיפה למראה הצעיר והדינמי.
החישוקים המוצעים בישראל מתחילים בדרך כלל מ-"17 ועד "18 בגרסאות המאובזרות יותר, בעיצובים גיאומטריים מודרניים שמשלימים את המראה.
הצללית הכללית נמוכה ורחבה יותר מהמקובל בקטגוריה, מה שתורם לתחושה הספורטיבית.

מאחור, העיצוב ממשיך את הקו הנקי והמודרני.
הפנסים האחוריים צרים ואופקיים, גם הם בטכנולוגיית LED, ומשתלבים היטב בדלת תא המטען.
שם הדגם "MOKKA" מופיע באותיות גדולות ומרווחות במרכז הדלת, טרנד עיצובי נפוץ כיום.
הפגוש האחורי משלב גם הוא פלסטיק שחור ועיטור דמוי דיפיוזר, שוב, להדגשת האופי ה"קשוח".
בגרסאות ה-GS הספורטיביות יותר, ניתן למצוא גם נגיעות עיצוביות נוספות כמו מסגרות חלונות וסמלים בשחור מבריק.

מידות ונוכחות

מבחינת מידות, המוקה הנוכחי הוא למעשה קצר יותר מהדור הקודם (כ-4.15 מטר אורך), אך בסיס הגלגלים שלו דווקא צמח מעט (כ-2.56 מטר בבנזין, מעט ארוך יותר בחשמלי).
הוא גם נמוך ורחב יותר.
התוצאה היא רכב שנראה קומפקטי וזריז, אך בעל נוכחות בולטת בזכות העיצוב הייחודי.
בהשוואה למתחרים כמו פיג'ו 2008 או רנו קפצ'ור, הוא מרגיש קטן ואינטימי יותר מבחוץ.

III. עיצוב פנים, איכות חומרים ומרווח: המהפכה הדיגיטלית של אופל

קונספט ה-"Pure Panel" – מינימליזם דיגיטלי

אם העיצוב החיצוני הוא צעד גדול קדימה, עיצוב הפנים של המוקה הוא קפיצת מדרגה של ממש.
אופל מכנה את הקונספט "Pure Panel", והוא כולל שני מסכים דיגיטליים גדולים המשולבים בפאנל אחד הנמתח מול הנהג – מסך מולטימדיה מרכזי ולוח מחוונים דיגיטלי.
העיצוב הכללי נקי מאוד, אופקי ומינימליסטי.
ישנה הפחתה משמעותית במספר הכפתורים הפיזיים, אם כי אופל השאירה בחוכמה כמה כפתורים חשובים לשליטה על בקרת האקלים וקיצורי דרך למערכת המולטימדיה, מה שמקל על התפעול תוך כדי נהיגה.

האווירה בתא הנוסעים מודרנית וטכנולוגית, במיוחד ברמות הגימור הגבוהות יותר, המציעות מסכים גדולים יותר (עד "10 למולטימדיה ו-"12 ללוח המחוונים).
העיצוב עצמו נעים לעין, אך חשוב לציין שלא כל החומרים עומדים בסטנדרט הגבוה ביותר.
החלק העליון של הדשבורד עשוי בדרך כלל מחומר רך ונעים למגע, אך ככל שיורדים למטה, וגם בדיפוני הדלתות, פוגשים פלסטיקים קשיחים ופשוטים יותר מהרצוי ברכב שמתיימר להיות אופנתי.
איכות ההרכבה טובה בסך הכל, ללא קרקושים מיוחדים, אך התחושה הכללית אינה יוקרתית כמו בחלק מהמתחרים.

הנדסת אנוש ונוחות ישיבה

הנדסת האנוש טובה ברובה.
תנוחת הנהיגה מעט גבוהה כמצופה מקרוסאובר, אך לא גבוהה מדי, ומציעה שדה ראייה טוב לפנים.
ההגה קטן ונוח לאחיזה, ורוב הפקדים נמצאים במקומות הגיוניים וקלים לתפעול.
השארת כפתורים פיזיים לבקרת האקלים היא החלטה מבורכת, בניגוד למתחרים מסוימים (אהמ, פיג'ו) שהעבירו הכל למסך המגע.
עם זאת, הראות לאחור ולצדדים מעט מוגבלת בגלל קו החלונות העולה והקורות הרחבות.

המושבים הקדמיים נוחים למדי ומציעים תמיכה צידית סבירה, גם בנסיעות ארוכות.
ברמות הגימור הגבוהות ניתן למצוא ריפודים משולבי בד ועור סינטטי, ואף אפשרות לחימום מושבים.
הסיפור פחות ורוד במושב האחורי.
המרווח לרגליים מצומצם למדי, בהתאם לבסיס הגלגלים הקצר יחסית.
גם מרווח הראש אינו נדיב במיוחד לגבוהי קומה, במיוחד אם הרכב מצויד בגג שמש פנורמי (אופציה נדירה יחסית בישראל בדגם זה).
המושב האחורי יתאים בעיקר לילדים או למבוגרים בנסיעות קצרות. שלושה מבוגרים מאחור? תשכחו מזה.

תא מטען – נקודת תורפה?

נפח תא המטען עומד על 350 ליטר בגרסת הבנזין – נתון סביר, אך לא מהגדולים בקטגוריה.
בהשוואה לפיג'ו 2008 (434 ליטר) או רנו קפצ'ור (מעל 400 ליטר), המוקה מרגיש קטן יותר.
בגרסה החשמלית (Mokka-e), נפח תא המטען קטן עוד יותר ועומד על 310 ליטר בלבד, בשל מיקום הסוללות.
סף ההטענה מעט גבוה, אך המפתח רחב והמבנה רבוע ושימושי.
יש רצפה כפולה המאפשרת ליצור משטח הטענה שטוח כמעט לחלוטין כשהמושבים האחוריים מקופלים, וגם לאחסן מתחתיה את כבלי הטעינה בגרסה החשמלית.
פתרונות אחסון נוספים בתא הנוסעים כוללים תא כפפות סטנדרטי, תאים בדלתות ומחזיקי כוסות בין המושבים.

IV. טכנולוגיה, אבזור ומולטימדיה: העתיד כבר כאן (ברובו)

מערכת המולטימדיה ולוח המחוונים הדיגיטלי

כאמור, גולת הכותרת הטכנולוגית במוקה היא ה-"Pure Panel".
ברמות הגימור הבסיסיות יותר בישראל, הוא כולל בדרך כלל מסך מולטימדיה בגודל "7 ולוח מחוונים דיגיטלי בגודל "7.
ברמות הגימור הגבוהות (כמו GS), המסכים גדלים ל-"10 ו-"12 בהתאמה.
מערכת המולטימדיה עצמה מבוססת על המערכת המוכרת של סטלנטיס.
היא מציעה גרפיקה נאה, תגובה סבירה למגע (אם כי לא המהירה ביותר בשוק) ותפריטים די הגיוניים לאחר תקופת הסתגלות קצרה.
המערכת תומכת כמובן בקישוריות Apple CarPlay ו-Android Auto, בדרך כלל באמצעות חיבור חוטי (חשוב לבדוק אם הוצע שדרוג לאלחוטי בדגמים המאוחרים יותר של 2024-2025).

לוח המחוונים הדיגיטלי ("12 בגרסאות הבכירות) מרשים ויזואלית ומציע רמה גבוהה של התאמה אישית.
הנהג יכול לבחור בין תצוגות שונות, המדגישות ניווט, נתוני נסיעה, מערכות עזר לנהג או תצוגה מינימליסטית.
הגרפיקה חדה וברורה, וזה בהחלט נותן תחושה מודרנית ומתקדמת לתא הנהג.
עם זאת, חשוב לציין שלעיתים המעבר בין התצוגות או טעינת המידע יכולים להיות מעט איטיים.
העוזר הקולי, אם קיים, אינו מהמתקדמים בשוק ואינו תומך בעברית באופן מלא בדרך כלל.

איכות שמע ואבזור נוחות

מערכת השמע הסטנדרטית כוללת בדרך כלל 6 רמקולים ומספקת איכות צליל סבירה, אך לא יותר מזה.
אודיופילים כנראה ירצו לשדרג אותה.
מבחינת אבזור נוחות, הרמת גימור הנפוצה בישראל (לרוב Elegance או GS/GS-Line) מציעה בדרך כלל רשימה נאה: בקרת אקלים דיגיטלית (מפוצלת בחלק מהגרסאות), חיישני חניה היקפיים, מצלמת רוורס (לעיתים עם מבט על), כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי, חימום מושבים קדמיים (בגרסאות הבכירות), ריפודים משודרגים, תאורת אווירה ועוד.
גג שמש פנורמי הוא אופציה נדירה יחסית בדגם זה בישראל, וכך גם תצוגה עילית (HUD).
טכנולוגיות ייחודיות לאופל כוללות לעיתים את פנסי ה-IntelliLux LED Matrix האדפטיביים (בדרך כלל ברמות גימור גבוהות מאוד שלא תמיד מגיעות לארץ), המאפשרים נסיעה עם אורות גבוהים מבלי לסנוור רכבים אחרים.

V. ביצועים, יחידת הנעה וצריכת דלק/אנרגיה: בנזין יעיל או חשמל אופנתי?

גרסת הבנזין: 1.2 ליטר טורבו PureTech

יחידת ההנעה העיקרית של המוקה בישראל היא מנוע ה-1.2 ליטר טורבו-בנזין המוכר של קבוצת סטלנטיס (PureTech).
בארץ הוא משווק בדרך כלל בגרסתו החזקה יותר, המפיקה 130 כ"ס ומומנט מכובד של 23.4 קג"מ כבר ב-1,750 סל"ד.
המנוע הזה משודך לתיבת גיר אוטומטית פלנטרית עם 8 הילוכים מתוצרת Aisin היפנית – תיבה מוצלחת ומוכחת.

השילוב הזה מספק ביצועים זריזים למדי עבור רכב בסגמנט הזה.
התאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש אורכת כ-9.2 שניות, נתון מכובד בהחלט.
בנהיגה יומיומית, המנוע מרגיש גמיש ונמרץ, במיוחד בתאוצות ביניים בעיר ומחוצה לה, הודות לזמינות המומנט מסל"ד נמוך ולפעולה החלקה והמהירה של תיבת ההילוכים.
צליל המנוע מעט מחוספס תחת מאמץ (אופייני למנועי 3 צילינדרים), אך בנהיגה רגועה הוא שקט למדי.
צריכת דלק המוצהרת לפי תקן WLTP עומדת על כ-16-17 ק"מ לליטר בממוצע.
בעולם האמיתי, בתנאי נהיגה ישראליים ממוצעים, צפו לצריכה ריאלית של כ-12-14 ק"מ לליטר, תלוי בסגנון הנהיגה ובתוואי הדרך. זהו נתון טוב למדי לקטגוריה.

גרסה חשמלית: אופל מוקה-e (Mokka Electric)

למי שרוצה לוותר על תחנות הדלק, אופל מציעה את המוקה-e (או בשמו המעודכן לעיתים, Mokka Electric).
היא מצוידת במנוע חשמלי המפיק 136 כ"ס (100 קילוואט) ומומנט מיידי של 26.5 קג"מ.
ההנעה היא קדמית, והכוח עובר לגלגלים דרך תיבת הפחתה עם יחס העברה יחיד (כלומר, אין הילוכים).
הביצועים דומים למדי לגרסת הבנזין על הנייר, עם תאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש בכ-9 שניות, אך התחושה שונה לחלוטין.
המומנט המיידי מספק תאוצות חזקות וליניאריות מהמקום ובתנועה עירונית, מה שהופך את המוקה-e לזריזה ומהנה מאוד בעיר. המהירות המרבית מוגבלת אלקטרונית ל-150 קמ"ש כדי לשמור על טווח הנסיעה.

המוקה-e מצוידת בסוללת ליתיום-יון בקיבולת של 50 קוט"ש (ברוטו, כ-46 קוט"ש נטו לשימוש).
טווח הנסיעה המוצהר לפי תקן WLTP עומד על כ-330-340 ק"מ.
בעולם האמיתי, הטווח הריאלי בישראל ינוע בין 250 ל-300 ק"מ, תלוי מאוד בתנאי הנהיגה (מהירות, שימוש במזגן, תוואי הדרך).
צריכת אנרגיה הממוצעת תהיה סביב 15-18 קוט"ש ל-100 ק"מ.
חשוב לציין שגם עבור רכבים חשמליים, גולשים רבים עדיין מחפשים "צריכת דלק", ולכן חשוב להבין את ההבדל בעלויות התפעול: עלות החשמל לק"מ נמוכה משמעותית מעלות הדלק, אך מחיר הרכישה של הגרסה החשמלית גבוה יותר, במיוחד בהתחשב בעליית המיסוי על רכב חשמלי בישראל.

VI. טעינה: ממלאים חשמל במוקה-e

אם בחרתם בגרסה החשמלית, חווית ה"תדלוק" שלכם תשתנה.
המוקה-e תומכת בטעינה ביתית/ציבורית איטית (AC) ובטעינה מהירה (DC).
בטעינת AC, המטען הפנימי של הרכב תומך בהספק של עד 11 קילוואט (תלת-פאזי).
עם עמדת טעינה ביתית מתאימה (דורש חיבור תלת-פאזי בבית), תוכלו למלא את הסוללה מ-0 ל-100% תוך כ-5 שעות.
עם שקע ביתי רגיל (טעינה איטית מאוד, מומלץ רק לחירום) או עמדה חד-פאזית (7.4 קילוואט), זמן הטעינה יתארך משמעותית (מעל 7.5 שעות ב-7.4 קילוואט).

בטעינה מהירה DC בעמדות ציבוריות, המוקה-e תומכת בהספק מרבי של עד 100 קילוואט.
בקצב זה, ניתן למלא את הסוללה מ-10% ל-80% תוך כ-30 דקות בלבד – זמן סביר בהחלט להפסקת קפה בנסיעה ארוכה.
סוג המחבר לטעינה מהירה הוא CCS2 הסטנדרטי באירופה ובישראל.
חשוב לזכור שקצב הטעינה המהירה בפועל תלוי בגורמים רבים, כמו טמפרטורת הסוללה, מצב הטעינה ההתחלתי וההספק שמספקת עמדת הטעינה עצמה.

אופל מציעה בדרך כלל אפליקציה לסמארטפון המאפשרת לנהל את הטעינה מרחוק, לבדוק את מצב הסוללה, לתזמן טעינה (כדי לנצל תעריפי חשמל מוזלים בלילה) ואף להפעיל את בקרת האקלים מראש כדי לקרר או לחמם את הרכב לפני הנסיעה, תוך שימוש בחשמל מהרשת ולא מהסוללה.
חווית הטעינה הציבורית בישראל משתפרת בהדרגה, עם פריסה הולכת וגדלה של עמדות מהירות, אך היא עדיין לא תמיד חלקה ונוחה כמו במדינות מסוימות באירופה, ולעיתים דורשת שימוש במספר אפליקציות שונות של חברות טעינה.

VII. חווית נהיגה והתנהגות כביש: כיף מאחורי ההגה?

נוחות נסיעה ובידוד רעשים

המוקה, המבוססת על פלטפורמת CMP, מציעה חווית נהיגה בוגרת ונעימה ברוב המצבים.
נוחות הנסיעה בעיר ובכבישים סלולים היטב היא טובה למדי.
המתלים מצליחים לספוג את רוב השיבושים הקטנים בצורה סבירה, אך על פני מהמורות גדולות או כבישים משובשים במיוחד, המוקה עלולה להרגיש מעט קופצנית ונוקשה, במיוחד עם החישוקים הגדולים ("18).
זהו פשרה מסוימת תמורת העיצוב והתנהגות הכביש הדינמית יחסית.

בידוד הרעשים סביר, אך לא יוצא דופן לקטגוריה.
רעשי מנוע (בגרסת הבנזין) נשמעים תחת מאמץ, אך נעלמים כמעט לחלוטין בשיוט רגוע.
רעשי רוח נשמעים במהירויות בינעירוניות, בעיקר סביב המראות וקורות ה-A.
רעשי כביש חודרים גם הם לתא הנוסעים, במיוחד מכיוון בתי הגלגלים.
הגרסה החשמלית, Mokka-e, שקטה יותר כמובן במהירויות נמוכות בשל היעדר רעש מנוע, מה שמבליט יותר את רעשי הרוח והכביש במהירויות גבוהות יותר. היעדר גיר והעברת הילוכים תורם לחוויה חלקה ושקטה יותר בגרסה החשמלית.

התנהגות דינמית ותחושת היגוי

איפה שהמוקה מפתיעה לטובה זה בהתנהגות הדינמית.
היא מרגישה זריזה ומהנה לנהיגה בכבישים מפותלים.
ההיגוי מהיר למדי, בעל משקל טוב (אולי מעט קל מדי לטעמם של חלק מהנהגים) ומספק רמה סבירה של דיוק, אם כי לא הרבה משוב מהגלגלים הקדמיים.
אחיזת הכביש גבוהה, וזוויות הגלגול בפניות מרוסנות היטב, מה שמעניק תחושת ביטחון ושליטה.
היא לא מכונית ספורט, כמובן, אבל היא בהחלט מרגישה הדוקה ונטועה יותר ממה שהייתם מצפים מקרוסאובר קטן.

תחושת הבלמים טובה בגרסת הבנזין, עם מהלך דוושה פרוגרסיבי ועוצמת בלימה מספקת.
בגרסה החשמלית, כמו ברכבים מחושמלים רבים, ישנה מערכת בלימה רגנרטיבית, הממירה חלק מאנרגיית הבלימה לחשמל ומחזירה אותו לסוללה.
ניתן לבחור בעוצמת רגנרציה מוגברת (מצב B בבורר ההילוכים), המאפשרת נהיגה כמעט "בדוושה אחת" בעיר.
תחושת הדוושה עצמה מעט פחות טבעית בתחילה בגלל השילוב בין הבלימה הרגנרטיבית לבלימה המכאנית, אך מתרגלים לכך במהירות.
היציבות הכיוונית במהירויות גבוהות טובה, והרכב מרגיש בטוח ויציב בכביש המהיר.
הודות לממדים הקומפקטיים ורדיוס סיבוב קטן, קלות התמרון בעיר מצוינת.

VIII. בטיחות ומערכות עזר לנהג: שומרים עליכם

מבחני ריסוק ומבנה בטיחותי

בטיחות היא נושא חשוב, והמוקה נבחנה על ידי ארגון הבטיחות האירופי Euro NCAP בשנת 2021.
היא זכתה לציון מאכזב יחסית של 4 כוכבים מתוך 5.
חשוב לפרט: הציון הזה ניתן לחבילת הבטיחות הסטנדרטית.
בפירוט הציונים, המוקה קיבלה 73% בהגנה על מבוגרים, 75% בהגנה על ילדים, 58% בהגנה על הולכי רגל ורוכבי אופניים, ו-64% על תפקוד מערכות הבטיחות.
הסיבה העיקרית לציון 4 הכוכבים הייתה תפקוד לא מושלם של מערכת הבלימה האוטונומית בזיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים בתרחישים מסוימים בחבילה הסטנדרטית.
אופל הציעה חבילת בטיחות משודרגת כאופציה (שלא תמיד משווקת בישראל), שכללה מכ"ם קדמי משופר, ואיתה הרכב כן זכה ל-5 כוכבים באותם מבחני בטיחות.
חשוב לבדוק איזה מפרט בטיחותי בדיוק מגיע עם הרכב הנרכש בישראל. מעבר למבדקי בטיחות אלו, הרכב מבוסס על פלטפורמה מודרנית עם מבנה קשיח וכולל 6 כריות אוויר כסטנדרט.

מערכות עזר לנהג (ADAS) בישראל

מפרט מערכות העזר לנהג (ADAS) המוצע כסטנדרט בישראל ברמות הגימור הנפוצות של המוקה הוא בדרך כלל מקיף למדי.
הוא כולל לרוב:

• בלימה אוטונומית בחירום (עם זיהוי הולכי רגל ודו-גלגלי – לבדוק את המפרט הספציפי לאור תוצאות ה-Euro NCAP).
• בקרת שיוט אדפטיבית (שומרת מרחק מהרכב לפנים, כולל פונקציית עצירה וזינוק בפקקים בגרסאות האוטומטיות/חשמליות).
• מערכת שמירה אקטיבית על נתיב הנסיעה (מתקנת את ההגה כדי למנוע סטייה מהנתיב).
• זיהוי תמרורי מהירות והמלצה להתאמת המהירות בבקרת השיוט.
• התרעת עייפות נהג.
• אורות גבוהים אוטומטיים (מעבר אוטומטי בין אור דרך לאור גבוה).

ברמות גימור גבוהות יותר, ניתן למצוא גם מערכת לניטור שטחים מתים במראות והתרעה על תנועה חוצה מאחור.
תפקוד המערכות הללו בעולם האמיתי הוא בדרך כלל טוב וחלק.
מערכת שמירת הנתיב אינה אגרסיבית מדי, ובקרת השיוט האדפטיבית פועלת בצורה נעימה ברוב המצבים.
קל יחסית להפעיל ולכבות את המערכות דרך פקדים על ההגה או דרך מסך המגע.

IX. מחיר, רמות גימור ואחריות (ישראל): כמה עולה הסטייל?

טווח מחירים ורמות גימור

אז כמה עולה האופל מוקה בישראל נכון לאפריל 2025?
המחיר כמובן משתנה בהתאם לגרסה (בנזין או חשמל) ולרמת גימור.
גרסת הבנזין (1.2 טורבו 130 כ"ס אוטומט) צפויה להתחיל באזור ה-150,000-155,000 ש"ח עבור רמת הגימור הבסיסית יותר (למשל, Elegance), ויכולה לטפס לכיוון 160,000-165,000 ש"ח לרמת הגימור הגבוהה יותר (למשל, GS) המציעה עיצוב ספורטיבי יותר ואבזור נוסף.
הגרסה החשמלית, המוקה-e, יקרה משמעותית, בעיקר בגלל עלות הסוללה והמיסוי המופחת (שעדיין גבוה משמעותית מבעבר).
צפו למחירון התחלתי של כ-185,000-195,000 ש"ח, שיכול להגיע גם לאזור ה-200,000 ש"ח ויותר לרמת גימור מאובזרת.

ההבדלים העיקריים בין רמות הגימור בישראל מתבטאים בעיקר באבזור נוחות וקוסמטיקה.
רמת הגימור הגבוהה יותר (GS או דומה) תוסיף בדרך כלל חישוקי גלגלים גדולים יותר ("18 במקום "17), גג בצבע שונה, אלמנטים עיצוביים בשחור מבריק, ריפודים משודרגים, מסכי מולטימדיה ולוח מחוונים גדולים יותר ("10 ו-"12 במקום "7), ולעיתים מערכות בטיחות נוספות כמו ניטור שטחים מתים.
חשוב לבדוק את המפרט המדויק המוצע על ידי היבואן בעת הרכישה.

אחריות, עלויות תחזוקה ותקלות פוטנציאליות

האחריות המוצעת על ידי היבואן בישראל היא בדרך כלל 3 שנים או 100,000 ק"מ (המוקדם מביניהם) לרכב עצמו.
עבור הגרסה החשמלית, קיימת אחריות נפרדת ומורחבת לסוללה, לרוב 8 שנים או 160,000 ק"מ, המבטיחה קיבולת מינימלית של 70% מהקיבולת המקורית.
עלויות התחזוקה השוטפות של גרסת הבנזין צפויות להיות דומות למקובל בקטגוריה.
עלויות התחזוקה של הגרסה החשמלית נמוכות יותר באופן משמעותי, בשל היעדר צורך בהחלפת שמנים, פילטרים, מצתים וכו', ופחות בלאי למערכת הבלימה הודות לבלימה הרגנרטיבית.

שווי השימוש לרכב צמוד ממקום העבודה גבוה יותר לרכב חשמלי בשל מחירו הגבוה, אך הטבת המס עדיין עשויה להפוך אותו למשתלם עבור עובדים מסוימים.
מבחינת תקלות או בעיות פוטנציאליות, המוקה מבוססת על פלטפורמה ומכלולים (מנוע 1.2 טורבו, גיר אוטומטי 8 הילוכים, מערכת חשמלית) המשרתים דגמים רבים בקבוצת סטלנטיס.
בעבר היו דיווחים על בעיות הקשורות לרצועת התזמון הטבולה בשמן במנועי 1.2 טורבו מהדורות הראשונים, אך נראה שהנושא טופל במידה רבה בדגמים המאוחרים יותר.
המערכת החשמלית נחשבת אמינה יחסית.
כמו בכל רכב מודרני עתיר טכנולוגיה, תמיד קיימת אפשרות לתקלות אלקטרוניות קטנות, אך האחריות המקיפה אמורה לספק שקט נפשי בשנים הראשונות.

X. יתרונות: למה כן?

אז למה בכל זאת כדאי לשקול את האופל מוקה? הנה כמה סיבות טובות:

• עיצוב חיצוני בולט וייחודי: עם חזית ה-"Vizor" והפרופורציות הדינמיות, המוקה לא נראית כמו אף רכב אחר על הכביש. אם חשוב לכם לבלוט, זו בחירה מצוינת.
• תא נוסעים מודרני ודיגיטלי: קונספט ה-"Pure Panel" עם המסכים הגדולים (במיוחד ברמות הגימור הגבוהות) יוצר אווירה טכנולוגית ומתקדמת. הנדסת האנוש טובה ברובה.
• גרסה חשמלית זמינה (Mokka-e): האפשרות לבחור בהנעה חשמלית שקטה, זריזה וחסכונית באנרגיה היא יתרון משמעותי למי שמעוניין בכך ויכול להרשות לעצמו את תוספת המחיר.
• אבזור נדיב (בדרך כלל): רמות הגימור המשווקות בישראל מציעות לרוב רשימת אבזור נאה, כולל מערכות בטיחות מתקדמות, גם בגרסאות הכניסה היחסיות.
• התנהגות כביש מהנה: המוקה זריזה, מרוסנת ומרגישה דינמית יחסית לקטגוריה, מה שהופך את הנהיגה בה למהנה למדי, במיוחד בכבישים מפותלים.
• יחידת הנעה בנזין יעילה וזריזה: מנוע ה-1.2 טורבו בשילוב תיבת 8 ההילוכים האוטומטית מספק ביצועים טובים וצריכת דלק סבירה.

XI. חסרונות: למה לא?

כמו לכל רכב, גם למוקה יש את הצדדים הפחות מחמיאים:

• מרווח מוגבל מאחור ותא מטען קטן: זו אולי נקודת התורפה העיקרית. אם אתם צריכים להסיע מבוגרים מאחור באופן קבוע או זקוקים לתא מטען גדול למשפחה, המוקה כנראה לא הבחירה האידיאלית. במיוחד בגרסה החשמלית, תא המטען קטן עוד יותר.
• נוחות נסיעה נוקשה על שיבושים: המתלים מכוילים על הצד המוצק, ועל כבישים משובשים הנסיעה עלולה להיות קופצנית, בעיקר עם חישוקים גדולים.
• איכות חומרים לא אחידה: בעוד שהחלקים העליונים בתא הנוסעים נעימים, ישנם לא מעט פלסטיקים קשיחים ופשוטים למראה באזורים נמוכים יותר ובדיפוני הדלתות.
• מחיר גבוה יחסית (במיוחד החשמלית): המוקה אינה מהאופציות הזולות בקטגוריה, והגרסה החשמלית יקרה משמעותית, מה שמעמיד אותה בתחרות מול רכבים גדולים וחזקים יותר. עליית המיסוי על רכב חשמלי מחריפה את המצב.
• ציון בטיחות 4 כוכבים (לחבילה הסטנדרטית): למרות רשימת מערכות הבטיחות הארוכה, הציון ב-Euro NCAP היה מעט מאכזב לחבילה הסטנדרטית, בעיקר בתחום הגנה על משתמשי דרך פגיעים.

XII. מוקה מול העולם: איך היא בהשוואה למתחרים?

האופל מוקה נכנסת לזירה צפופה ותחרותית במיוחד.
בהשוואה לאחיה החורג, הפיג'ו 2008, המוקה מציעה עיצוב חיצוני ופנימי שונה בתכלית.
ה-2008 מרגיש מעט יותר יוקרתי ומרווח בפנים, במיוחד מאחור ובתא המטען, אך העיצוב החיצוני שלו פחות "בועט" מהמוקה, ותא הנהג ה-"i-Cockpit" של פיג'ו עם ההגה הקטן ולוח המחוונים הממוקם מעליו הוא עניין של טעם אישי.
מבחינה טכנית (מנועים, גיר, מערכת חשמלית), הם דומים מאוד.

מול יונדאי קונה, המוקה מציעה עיצוב אירופאי מרוסן יותר (גם אם ייחודי), בעוד הקונה הולכת על מראה נועז ואפילו משונה לעיתים.
הקונה מציעה מגוון רחב יותר של יחידות הנעה בישראל לאורך השנים (כולל היברידית חזקה), ולעיתים מציעה מרווח פנים עדיף במעט.
המוקה מרגישה בדרך כלל איכותית ומלוטשת יותר בתא הנוסעים.

אל מול רנו קפצ'ור, המוקה מפסידה בקרב השימושיות.
הקפצ'ור מציע פתרונות חכמים כמו מושב אחורי הנע על מסילה, המאפשר גמישות בין מרווח רגליים לנפח תא מטען, והוא בדרך כלל מרווח יותר מהמוקה.
העיצוב של הקפצ'ור אלגנטי ופחות צעקני, וחווית הנהיגה שלו נוטה יותר לנוחות מאשר לדינמיות בהשוואה למוקה.

לבסוף, בהשוואה לדגמים כמו סקודה קאמיק או סיאט ארונה, המוקה מנצחת בעיצוב ובאופי, אך מפסידה בפרקטיות ובמרווח.
הקאמיק והארונה מציעים תאי נוסעים מרווחים ושימושיים יותר, ותאי מטען גדולים יותר, אך העיצוב שלהם שמרני יותר ותחושת הפרימיום (גם אם מדומה) פחותה מזו של המוקה.

XIII. סיכום ומסקנות: אז לקנות או לא לקנות אופל מוקה?

האופל מוקה היא ללא ספק מכונית עם הרבה אופי.
היא מצליחה במשימה העיקרית שלה – לבלוט ולהיראות שונה ומודרנית בקטגוריה רוויה ודומה לעיתים.
העיצוב החיצוני והפנימי הם נקודות החוזק העיקריות שלה, יחד עם רשימת אבזור נדיבה בדרך כלל, התנהגות כביש מהנה ואפשרות לבחור בגרסה חשמלית זריזה ושקטה.
יחידת ההנעה של הבנזין (1.2 טורבו) היא שילוב מוצלח של ביצועים וחיסכון יחסי בדלק.

עם זאת, המוקה אינה חפה מחסרונות.
היא לא הבחירה הפרקטית ביותר, עם מרווח מוגבל במושב האחורי ותא מטען קטן יחסית למתחרים.
נוחות הנסיעה על כבישים משובשים אינה מושלמת, ואיכות החומרים בתא הנוסעים אינה אחידה.
המחיר, במיוחד של הגרסה החשמלית, מציב אותה בתחרות קשה, וציון הבטיחות של 4 כוכבים ב-Euro NCAP לחבילה הסטנדרטית עשוי להרתיע חלק מהקונים.

אז לשאלת מיליון השקל (או יותר נכון, 150-200 אלף השקל): האם כדאי לקנות אופל מוקה?
התשובה תלויה מאוד בצרכים ובסדרי העדיפויות שלכם.
כן, כדאי לשקול אותה אם אתם מחפשים קרוסאובר קטן עם עיצוב יוצא דופן, תא נוסעים טכנולוגי, אבזור טוב וחווית נהיגה דינמית.
היא מתאימה במיוחד לצעירים, זוגות או כרכב שני במשפחה, שמעריכים סטייל ומוכנים להתפשר מעט על השימושיות.
הגרסה החשמלית היא אופציה מעניינת למי שרוצה להיכנס לעולם הרכב החשמלי עם רכב אופנתי, ומבצע בעיקר נסיעות עירוניות ובינעירוניות קצרות-בינוניות.

פחות כדאי לכם לקנות אותה אם אתם זקוקים למרווח פנימי נדיב למשפחה, תא מטען גדול, נוחות נסיעה רכה במיוחד על כל סוגי הכבישים, או אם אתם מחפשים את התמורה הטובה ביותר לכסף מבחינת גודל ושימושיות.
במקרים אלו, מתחרים כמו רנו קפצ'ור, סקודה קאמיק או אפילו פיג'ו 2008 (אם מתחברים לעיצוב) עשויים להציע פתרון הולם יותר.
בסופו של דבר, המוקה היא רכב שעושה אמירה אופנתית. אם האמירה הזו מדברת אליכם ואתם יכולים לחיות עם הפשרות, היא בהחלט יכולה להיות בחירה מעניינת ומהנה.